החלטה בתיק ב"ש 4493/08

על-פי כתב האישום, על רקע סכסוך עסקי, הגיעו המשיבים למוסך של משפחת שריף כשהם מצוידים באלות ובסכינים, ותקפו את בני המשפחה, ובכלל זה דקרו את עומר שריף בחלקים שונים של גופו וגרמו לו חבלה חמורה. מכתב האישום עולה, כי המשיבים הגיעו פעמיים למוסך (בהפרש זמן קצר של כ-10-15 דקות), והדקירה התרחשה בפעם השניה. חומר הראיות כולל הודעות של מעורבים שונים באירוע (בני משפחת שריף ואחרים), התומכות באמור בכתב האישום.

2.         המחלוקת בין הצדדים עוסקת גם בשאלה אם עומדת הבקשה בדרישת הראיות לכאורה. ב"כ המשיבים בחן את חומר הראיות בדקדקנות, ומצא בו פגמים השוללים, לשיטתו, את משקל הראיות העיקריות. לדבריו, אין מדובר במהימנות העדים בלבד, אלא בפגמים יסודיים המערערים את יסודו של חומר הראיות.

3.         לאחר שבחנתי את כלל טענות ב"כ המשיבים שהוצגו בכשרון רב, הגעתי למסקנה כי אין בהן כדי לערער את הסיכוי הסביר של חומר הראיות להביא להרשעת המשיבים, וכי דינן להיבחן בשלב בירור התיק לגופו. הלכה היא שבשלב של המעצר עד תום ההליכים אין בית המשפט נכנס לשאלת אמינות או למשקל הראיות, אלא בוחן את הראיות על פניהן. אני סבורה שכלל הטענות שהעלה ב"כ המשיבים אין בהן כדי להותיר את המסקנה שחומר הראיות אינו עומד בדרישה המספיקה לשלב זה. אין גם לומר שהקשיים גורמים לכך שחומר הראיות מוחלש באופן משמעותי.

4.         הטענה העיקרית שמעלה ב"כ המשיבים, נסמכת על קלטת של מצלמת אבטחה שצילמה חלקים מהאירוע, והניצפה בה, לדבריו, אינו עולה בקנה אחד עם ההודעות המפלילות על-פי הנטען מדובר בראייה אובייקטיבית שלא ניתן לסתרה. לכן, טוען ב"כ המשיבים כי לא ניתן לתת אמון בתוכן ההודעות המרכיבות את חומר הראיות.

תוכן הקלטת הוצג לפני, ועל פי הצילום, נראה משיב 3 (מהנד) כשהוא מוטח לקרקע על-ידי עבדו שריף (הצדדים הסכימו כי מדובר בשלב הראשון של האירוע), ככל הנראה, מיד לאחר מכן משיב 3 נראה מורם על-ידי אחרים ומוצא מהמקום. עד כאן הנצפה בקלטת. על-פי גרסת משיב 3 בהודעתו, לאחר שנפגע הוא לא חזר למקום האירוע, אלא הובהל באמבולנס לקבלת טיפול רפואי. על-פי טענת ב"כ המשיבים מצבו הגופני של משיב 3 מכח הפגיעה שנצפתה בקלטת לא איפשר חזרתו למקום, מה גם שהוא נסע מהמקום לקבלת הטיפול. לכן, לטענתו, נשמט יסוד הראיות המייחסות לו השתתפות בשלב השני.

בהקשר זה אומר, כי גרסתו של משיב 3 לקבלת טיפול רפואי נתמכת בתיעוד רפואי, אבל על יסוד אותו תיעוד לא ניתן לשלול את חזרתו למקום האירוע בשלב השני, כעולה מדברי מספר עדים, מאחר שהוא מתייחס לשעה מאוחרת יותר שלאחר השלב השני (הזמנים הרלבנטיים על-פי התיעוד הם - קבלה: 13:04, הגעה: 13:06, מפונה: 13:21). אכן, אפשר שהחבטה הנראית בבירור בקלטת גרמה להשהיית המשך פעולותיו ול"שיתוקו" לזמן מה, אבל אין ראיה המבהירה כי יצא לחלוטין באותו שלב מהתמונה. המידע העולה מהקלטת מגיע כאמור עד להוצאתו של משיב 3 מהזירה, אבל אין הוא מלמד על פעולותיו לאחר מכן. יתר-על-כן, מהודעת פרג סופיאן שנקלע למקום אחרי שמוהנד קיבל מכה עולה, כי הוא לא הובהל לקבל טיפול מיד לאחר השלב הראשון אלא חזר ונכנס למוסך כדי לתקוף את משפחת שריף. יש לציין כי על-פי הודעת סופיאן, אין לו קשר מיוחד עם משפחת שריף, אלא קשריו טובים יותר עם משפחת דנדיס. גם מהודעת העד חלבי, מכונאי במוסך שריף, עולה כי מהנד עמד על רגליו והיה פעיל בזירת האירוע בשלב השני. בנוסף עבד אל כרים שריף סיפר בהודעתו שלאחר הדקירה רץ מוהנד וצעק "אני דקרתי אותו". מכאן, ששורת ראיות מלמדת כי מה שנצפה בקלטת הוא חלקי ואין סיבה לפרשו כנטען על-ידי ב"כ המשיבים.

5.         טענה נוספת של ב"כ המשיבים, הנסמכת על קלטת האבטחה, מתייחסת לשלב השני של האירוע. על-פי הצילום, האזור היה אפוף עשן או אבק בשל פעולת מיסוך שביצע אחד המעורבים באמצעות מטף כיבוי אש. מחומר הראיות עלה, כי עבדו שריף גרם לכך, כדי להתגונן מהתקיפה. מכל מקום, ב"כ המשיבים טוען כי בשל המיסוך לא ניתן לזהות את המעורבים ועל כן תמוה כיצד חלק מהמעורבים מזהים את המשיבים כתוקפים. אני סבורה כי גם אם למתבונן בחוץ נראה במקום ענן עשן, שלא ניתן לראות דרכו את הנמצאים בחובו או את הנעשה מאחוריו, אין לשלול אפשרות כי הנמצאים בתוכו הצליחו לזהות את המשתתפים. עובדה היא שעומר שריף נדקר דווקא באותו מצב, דהיינו - לכאורה בוצעה פעולה מכוונת דווקא כלפי מי שזוהה ע"י המשיבים ומשפחתם כמתחרה העסקי. יתר-על-כן, הדעת נותנת שחלק מפעולת הזיהוי נעשה עוד קודם לאותו מיסוך כאשר המשיבים ואחרים נראו מתקרבים למקום.

            אוסיף כי עבדו שריף נשאל אם העשן או האבקה מהמטף לא הפריעו לו לראות מי דוקר את עומר, ותשובתו "לא, היה מהכניסה למשרד והחוצה, בפנים איפה שהייתה הדקירה היה ברור" (הודעה מיום 17.4.08, עמ' 2, ש' 25). מכאן שגם אם הענן הסתיר את הנעשה למתבוננים מבחוץ, יכולת הזיהוי בקרבת האירוע לא נשללה.

מכל מקום, השאלה אם היה בידי העדים המזהים לזהות את התוקפים היא שאלת מהימנות עדותם, אשר דינה להיבחן בעת שמיעת הראיות בתיק לגופו.

באותו הקשר טוען ב"כ המשיבים כי היה מקום לערוך מסדר זיהוי, למשיבים מאחר שעולה ספק של ממש לגבי יכולת המעורבים לזהות את המשיבים, כעולה מהעובדה שהעד עבד אלכרים תיאר את משיב 2, מועתסם, כבעל שיער בלונדיני, בעוד שאינו כזה. ברם, גם כאן מדובר בשאלה של מהימנות העדויות המאשרות את נוכחותו באירוע בחלק זה.

6.         ב"כ המשיבים מוסיף וטוען כי את הסיכוי להרשעה מערערת העובדה שלא נבדק האליבי שהציג משיב 1. האחרון טען כי לא היה במקום בזמן האירוע, אלא היה עם אדם בשם בורקאן. משיב 1 מסר בחקירתו כבר ביום 13.4.08 את מספר הטלפון של אותו בורקאן, והמשטרה השתהתה, על-פי הנטען, בבירור העניין ופנתה טלפונית לבורקאן לראשונה רק ב-17.4.08, ובורקאן אמר שהוא נכנס לניתוח והוא לא יכול להגיע למשטרה. רק שלושה ימים לאחר הגשת כתב האישום פנתה המשטרה שוב לבורקאן, ואולם, לא ניתן היה ליצור קשר עמו. בסופו של דבר אפוא לא בוררה טענת האליבי.

ב"כ המשיבים טוען, כי מדובר במחדל חקירתי חמור המכרסם באופן משמעותי בחומר הראיות. טענת המחדל האמור צמודה לטענה נוספת, לפיה היה מקום לבדוק מיידית את טענת האליבי. ואולם, לאור האמור לעיל, לא זו בלבד שאין בידי לומר כי המשטרה התעלמה מהצורך לבדוק את הנושא, אלא גם אין בידי לקבוע כי שיקול דעתה בקביעת קצב החקירה או סדריה פגום. אכן, טרם נתבררה טענת האליבי אל מול אותו אדם, כפי שזכאי היה משיב 1 שייעשה בטרם יוגש כתב האישום, ואולם, יש בצד זה לזכור כי עדים אחרים המכירים את המשיב 1 העידו על כך שנטל באותו זמן חלק באירוע התקיפה.  יש לזכור, כי העדים הם בעיקרם שכנים לעסקים ומכירים זה את זה ככל הנראה כבר זמן רב.

            יש להוסיף על כך, כי הלכה היא שאין צורך במסדר זיהוי כאשר מדובר במי שיש בינו לבין העדים היכרות מוקדמת (קדמי, על הראיות, חלק שני, עמ' 1018) ואין מחלוקת שלבני משפחת דנדיס ולבני משפחת שריף עסקים סמוכים (על רקע זה פרץ הסכסוך העסקי), ועל כן, הם מכירים זה את זה לפני האירוע.

אכן, העובדה שטרם נבדק האליבי של משיב 1 מטרידה, ואולם, נראה לי כי את נסיבות מקרה זה הולמת הגישה שננקטה ע"י כב' השופט ד' לוין בבש"פ 2949/91 כיסראוי נ' מ"י, פ"ד מה(4), 221, לפיה גם אם מדובר בפגם בחקירה, יש לבדוק בכל מקרה את משמעותו ואפשר שעוצמתו אינה גדולה. כאן יש לבחון על פניהן את יתר הראיות המבססות את נוכחותו אירוע. כאמור נוכחות זו מעוגנת בחומר הראיות על-ידי עדים שונים.

7.         טענה נוספת שהעלה ב"כ המשיבים היא טענת מחדלי חקירה, ולפיה המשטרה נמנעה מלקבל לידיה קלטות של מצלמות המותקנות במקום האירוע, ואף את מחשב המצלמה של העסק של בני משפחת שריף לא נטלה באופן מיידי, אלא הותירה בידי בני המשפחה באופן שהיה בידם לבחור מה להעביר.

            אני סבורה כי בשלב זה אין סיבה שלא לקבל את הקלטת המצויה כבר בחומר הראיות כמשקפת באופן אמין את שנתפס בעין המצלמה. אשר למצלמות נוספות - דבר קיומן לא הובא לידיעת המשטרה ע"י המשיבים ואינו חלק מחומר הראיות.

            לאור האמור, אין בטענה האמורה כדי לסייע למשיבים. בעקבות טענה זו של ב"כ המשיבים, שנתמכה בצילומים, ביקשה המבקשת להשלים חקירה. היום הוגשו הודעות נוספות בעקבות אותה חקירה. ב"כ המשיבים טען לפגמים שונים בהשלמה זו. גם משמעות טענותיו בהקשר זה דינה להיבחן בדיון לגופו. ואוסיף, כי עדיין אין התיק מכיל ראיה המלמדת שהיתה מצלמה נוספת במקום הרלוונטי.